כמה מסקנות חשובות מהופעת בכורה

לפני כמה ימים הופעתי יחד עם הזמרת אסתי אברהמי על במת תיאטרון החאן,

זה היה מופע ראשון שהפקתי בעצמי, יחד עם אסתי. למרות שהפקתי אירועים אחרים בחיי, זו פעם ראשונה שהייתי על הבמה כדי להגשים את החלום האמיתי שלי.

רציתי להביא נשים לחוויה יחודית, במקום נעים. היה לי חשוב שתהיה במה מסודרת עם מושבים מסודרים, כי זה מה שמתאים לסוג ההופעה שלי.

כשכל האורחות שלי הגיעו הרגשתי קצת כמו בבת מצווה או חתונה, בקבלת הפנים. כי באמת מי שהגיעה להיות איתנו היו בעיקר משפחה וחברות. וגם אלו שלא הכרתי קיבלתי את פניהן.

היה לי ממש חשוב באירוע הזה להיות שם, ולא להתחבא מאחורי הקלעים עד שההופעה תתחיל, גם לזה יש מקום וזה עוד יקרה, אבל הפעם בגלל האופי של האירוע והגודל של האולם זה היה ממש נחמד לפגוש את כולן לפני כן. הרגשתי שהמפגש הראשוני הזה יצר את החיבור אחר כך גם על הבמה.

האולם קטן מהמם ואינטימי,

בעצם כשנכנסים אליו, עוברים בתוך מערה, ואחר כך מגיעים לאולם עצמו שגם הוא מערה.

וזה פשוט יפיפיה.

כל כך רציתי לבנות הופעה טובה מיוחדת, וגם לתעד אותה כמו שצריך.

ובפוסט הזה אני הולכת לספר לכם על כל הדברים שהצליחו, וגם על כל מה שלא הצליח.

להופעה הזאת התכוננתי במשך שנה שלמה, הייתי בתוך תהליך עבודה על מופע אישי במעבדה של רחל קשת. ובמהלך השנה הזאת למדתי כל כך הרבה קורסים דיגיטליים, וקניתי כל כך הרבה ציוד שאני מרגישה שעברו עלי 4 שנים…

בגלל שהמופע עצמו מורכב מהרבה חתיכות, כל שיר הוא אחר, ויש לו צרכים משלו. הייתי חייבת להכנס לתהליך של חזרות אין סופיות, וכאן המקום להגיד תודה לבנות הגדולות שלי שהחזיקו את הבית בזמן שאני הייתי בחזרות ובעלי עבד כרגיל ולחץ העיקרי היה בחופש הגדול.

הבנות שלי עשו הכל, שמרו על הקטנים, בישלו, כביסה, מדיח, כל מה שצריך כדי שאני אוכל לעשות חזרות כל היום לקראת המופע.

למרות שזו פעם ראשונה שלי בהפקה מהסוג הזה- היה טוב

אז קודם כל, הצלחנו להפיק אירוע מכובד מאד, וכל מי שהגיעה להופעה ממש נהנתה, וזה בינינו הכי חשוב…

האולם היה כמעט מלא, וגם זה לא מובן בכלל מאליו, שמעתי על כל כך הרבה שהופיעו מול אולם ריק או שביטלו את ההופעה כי לא היו מספיק מכירות כרטיסים.

על זה אני ממש מודה לה’ שעזר לנו למלא את האולם, וכמובן גם מודה לכל הנשים שהאמינו בנו והשקיעו את הערב שלהן להגיע להופעה.

ההופעה התחילה די בזמן, איחור קטן של 10 דקות, ממה שבאמת רצינו, פשוט כי נשים כל שניה המשיכו להכנס, ובגלל שהאולם לא גדול, ורצינו שהוא יהיה מלא, חיכינו עד שכולן נכנסו.

עמדנו בזמנים שהקצבנו לנו, ואני חושבת שזה בזכות עצמו משהו גדול, כי הרבה הופעות בכורה מתחילות באיחור ממש גדול, מה שגורם לאנשים להחליט לא להגיע בזמן כי ממילא לא יתחילו בזמן. אז כאן עמדנו בזמנים ואני מקווה שזה ילווה אותי גם להופעות אחרות שיהיו.

כל נשות הצוות ששכרנו כדי לעזור לנו באירוע עצמו, הגיעו בזמן והיו ממש תומכות לאורך כל האירוע. זה כיף לעבוד עם נשים כאלו שגם נהנות מההופעה ולא רק באות לעשות את העבודה וללכת. כל נשות הצוות עזרו לנו להרגיש טוב יותר במהלך ההופעה, אני אישית הרגשתי שאני נמצאת בידים טובות.

אבל יחד עם כל הדברים הטובים שאני מברכת עליהם. היו גם הרבה הפקות לקחים לפעמים הבאות. ואני חושבת שמי שקוראת את הפוסט הזה ורוצה להפיק הופעה בעצמה, חשוב שתקרא אותו דווקא מהזוית של מישהי שעשתה את זה פעם ראשונה עכשיו.

למרות שברור לי שלכל אחת יש את הטעויות שהיא צריכה לעבור. ואם את קוראת את הפוסט הזה וחושבת לעצמך איזה שיגעון זה להפיק הופעה לבד, וזה גורם לך להחליט לא לעשות את זה. אני רוצה שתחשבי שוב, כי באמת באמת, למרות כל הדברים שלא יצאו כמו שרצינו, עשינו דבר ענק שהרבה פשוט לא עושות בגלל הפחד. אז קחי את המסקנות שלי ותרגישי חופשי לשאול כאן בתחתית הפוסט. אבל תעשי את זה, לכי על החלום שלך ותמלאי את האולם.

בסופו של דבר עד שלא קופצים למים העמוקים אי אפשר לדעת באמת מה יכולות אפילו להיות הבעיות ואיך לפתור אותם. ובטוח יהיו דברים אחרים שיצוצו ככל שאני אעשה הופעות גדולות יותר עם יותר נשות צוות.

מסקנות על בחירת מקום להופעה

כשתכננתי את ההופעה בחאן, הסתמכתי על זה שהיו לפני כאלו שכבר עשו שם הופעות מוסיקה, ולא הלכתי לבדוק את המקום בעצמי, ומכל הטעויות שעשינו בהופעה הזאת זו הטעות הגדולה ביותר שלי.

חשוב לי להגיד כמה דברים ממש טובים על תיאטרון החאן, לפני הדברים האחרים כי באמת הם היו נהדרים, זה שהמקום פחות מתאים להופעת מוסיקה זה לא קשור למקום עצמו וכמה שהוא מדהים.

הם היו מאד אדיבים, לאורך כל הדרך, ומסודרים.

האיש הטכני דיבר כמה פעמים במהלך החודשיים האלו עם התאורנית והסאונדמנית והיה מאד סבלני אליהן, שלח תמונות כדי שיראו מה יש באולם, וענה להם בכל פעם כשהתקשרו.

כשהיינו שם בהכנות למופע, היו אנשי צוות שהגיעו לעזור כשהיתה איזה שאלה. ובאופן כללי הם בדקו איתנו כמה פעמים במהלך היום שהכל בסדר ויש לנו הכל, וזה מבחינתי לא מובן מאליו, הם היו יכולים להשאיר אותנו לנפשינו ולא לעזור בכלל. אבל הם היו מאד אדיבים וענו על כל מה ששאלנו אותם והם עזרו לנו לסדר את העניינים.

אני בחרתי בתיאטרון החאן כי הם הציעו אולם בגודל אידיאלי עבור הופעה קטנה ראשונה,

והמחיר שלהם היה ממש נח, היו מקומות פחות יפים עם פחות מקום שביקשו הרבה יותר, לעומת כל האחרים שבדקנו. וכמו שאמרתי המקום עצמו מדהים ביופיו.

יש להם חדר התארגנות ממש נח, עם שירותים צמודים ומראות מוארות גדולות כדי להתאפר לפני כן. הרבה נשים השתמשו בשירותים האלו בהפסקה שלהן במקום לחפש את השירותים הציבוריים שנועדו לקהל… זה היה קצת מוזר.

הכסאות של הקהל היו מרווחים, באופן כללי היה מרווח שם, כי זה לא מבנה רגיל של אולם תיאטרון, וזה נחמד כי הרבה פעמים מאד צפוף. בנוסף המקום לחלוטין מתאים לכסאות גלגלים, יש ירידה מונגשת מבחוץ ואחר כך כשהולכים במערה הכל מספיק רחב למעבר, וגם בפנים יש שורה שלמה שאפשר להזיז את הכסאות כדי להושיב אנשים שבאים עם כסא גלגלים. אישית היה לי ממש חשוב שהמקום יהיה מונגש, כי אני מגיעה עם המון ציוד ומזוודות וזה הרבה יותר נח להעביר את הציוד כשיש אפשרות לגרור על הגלגלים. ובנוסף אני רוצה שזה לא יהיה מגבלה עבור מי שתגיע להופעה שלי, וגם בעתיד זה דבר שאני אבדוק. (אני מאמינה שלא תמיד זה יהיה בידים שלי, אבל עד כמה שאפשר, לפחות באירועים שאני מפיקה הנגשה זה אחד מהדברים שחשובים לי מאד). הרבה מקומות אחרים נפסלו כי הם לא היו נגישים.

נחמה שור בהופעה בתיאטרון החאן צילום - עטרת גרסטל

ההפתעה הגדולה של הערב היתה כאשר שתי בחורות מתוקות ממש הגיעו כדי לעזור ולהיות סדרניות, ולא הייתי מודעת לזה שזה חלק ממה שמגיע לנו בחוזה.

הן כיוונו את הקהל ועזרו לנו עם האירגונים האחרונים כדי להתחיל בזמן.

בקיצור מבחינת המקום עצמו והאנשים שעובדים שם אני מאד ממליצה לעבוד עם תיאטרון החאן מקום באמת מקסים ומלא אוירה והשראה.

הנה הדברים הבעייתיים שחשוב להיות מודעים אליהם. תמיד אפשר להחליט שאלו דברים שלא מפריעים לכם או שאתם תביאו את פיתרון שאנחנו לא הבאנו בגלל שלא הינו מודעות לבעיות האלו.

ישר כשנכנסים יש ריח חזק מאד של טחב, זו הרי מערה.

הטחב הזה גרם לי לאלרגיה, ועד שהגיע שעת ההופעה העינים שלי היו אדומות לגמרי והאף סתום לחלוטין. שזה לא ממש מוצלח כשרוצים להופיע בשירה…

גם אחת הבנות שלי חטפה את האלרגיה הזאת, ויומיים אחר כך עוד הסתובבתי עם כאב ראש.

חשוב לי לציין שהגעתי ממש מוקדם בבוקר כדי לארגן את המופע ושהכל יעמוד במקום כדי שנוכל להתחיל בזמן. ולכן גם שהייתי הרבה שעות בתוך המערה. אם הייתי נמצאת פחות שעות, או שהייתי עושה הפסקות ויוצאת לנשום אויר במהלך היום יכול להיות שהאלרגיה הזאת לא היתה מופיעה בצורה הזאת. אז אם אתם מתכננים שם הופעה/הצגה, מומלץ מאד לתת לכם זמן לצאת החוצה כדי לנשום אויר. ויכול להיות שאתם לא רגישים כמוני לטחב, זה עניין אישי.

הקהל עצמו לא הרגיש את הטחב כל כך חזק כי בסופו של דבר הן לא היו שם יום שלם.

בגלל שהאולם נמצא בתוך מערה, האקוסטיקה שלהם פחות מתאימה למוסיקה.

זה יכול להיות נהדר אולי להצגות ובטח זה יוצר דרמה מעניינת כל האקוסטיקה שם (אני אדע עוד שבועיים כשאלך לראות את ההצגה של גתית לביא באותו אולם ממש),

האולם עצמו עשוי אבן, ואין שם טיפול אקוסטי שמתאים להופעת מוסיקה.

נחמה שור בהופעה בתיאטרון החאן צילום - עטרת גרסטל

הסאונד בהופעה

כדי להבין מה בעצם הבעיה עם האקוסטיקה אני אתן דוגמא מאחד השירים שלי,

אני הקלטתי לתוך המכשיר שלי (Push 2 Ableton) כמה שכבות של חלילי צד במהלך ההופעה.

ובפעם הראשונה שניגנתי לא הצלחנו להבין למה זה נשמע כל כך לא טוב.

רק בשמיעה חוזרת שמעתי פתאום בפנים את ההקלטה של ההקלטה, והבנתי שבעצם המיקרופון הדינמי שלי קולט מהמערה את מה ששומעים ברמקולים. (ולפני שכל מיני מומחים לסאונד יקפצו…) זה לא היה צפוי, כי בבית שלי וגם באולם אחר שעשיתי את זה, המיקרופון לא הקליט כל כך חזק את מה ששמעו ברמקולים (תמיד יש משהו שנכנס מהרמקולים, אבל זה בדרך כלל לא מורגש כמעט בכל זאת הקלטה של לופ במקום שאין לו תנאי אולפן הקלטות).

בכל מקרה, מזל שלימור היתה שם, והיא עזרה לי לכוון את הEQ בתוכנת אבלטון כדי שהחליל יהיה יותר רך גם בתנאי האקוסטיקה של אולם המערה.

בזמן ההופעה עצמה זה הסתדר כי היו עוד אנשים באולם שספגו חלק מהסאונד. אבל בחזרות לפני כן זה היה נשמע צורם. האבן עצמה מחזירה את הסאונד.

מבחינת מה שקיבלנו עם מערכת הסאונד והתאורה, כדאי מאד להשכיר מערכות מבחוץ להופעות מוסיקה. כי מה שיש שם באמת מתאים יותר להצגות תיאטרון.

בזמן ההכנות לקראת המופע בדקנו מול האיש הטכני איזה ציוד בדיוק יש באולם, והוא צילם לאנו מיקסר שלא היו בו אפקטים קוליים. ניסינו לחשוב על פיתרונות ולבסוף לימור הסאונדמנית הביאה איתה מיקסר וגם אסתי הביאה איתה מיקסר. כשהגענו לשם גילינו שיש להם מיקסר אחר ממה שהם שלחו לנו בתמונה, והיו לו אפקטים, אז לא היינו צריכים לחפש פיתרון כזה.

אבל המיקסר הזה היה לא מתואם עם הערוצים שהיו על הבמה, כך שלקח זמן לאתר כל ערוץ ואיך הוא קשור למיקסר. בנוסף הרמקולים עצמם שפנו לקהל, היו קרובים מאד לבמה, כך שהם גרמו לחזרתיות והד נוסף על הבעיה האקוסטית של האולם עצמו. אז באמת בגלל זה כדאי מאד להביא את המערכת שלכם ולא להסתמך על מערכת הגברה כזאת.

על הבמה עצמה היו 8 ערוצי XLR שהתחברו מרחוק למיקסר, וזה היה מאד נח בלי צורך למשוך הרבה כבלים לאורך כל האולם.

אם את מתכננת להביא מיקסר נפרד, אז כדאי לקחת בחשבון שצריך כבלים ממש ארוכים. לאסתי היה אורגן שהיא רצתה לחבר להגברה ולא היתה כניסת PL על הבמה ולא היו לנו כבלים מספיק ארוכים כדי להגיע למיקסר ישירות. בסוף היא התחברה דרך כרטיס הקול והמחשב שלי שהיו על הבמה אבל זה כמובן היה בעיתי כי לפני ההופעה סגרתי את המחשב, שכחתי שיש לה קטע עם האורגנית, ואז באמצע ההופעה שלה היינו צריכים לחכות שהמחשב ואבלטון יועילו בטובם להפתח (תכננתי לפתוח את המחשב בהפסקה בין ההופעות כדי לתת לו לנוח היה לו קצת חם לפני ההופעה).

צריך לקחת בחשבון שאם יש לכן כלי נגינה שצריכים כבל של PL תביאו אחד של 15 מטר לפחות (רצוי אפילו 20) הכבל שלי הוא באורך של 9 מטר וזה לא הספיק, למרות שאמרו לנו שהמרחק בין הבמה למיקסר זה 5 מטר.

והתאורה גם היא מתאימה לתיאטרון אבל פחות להופעות מוסיקה, לדוגמא לי אישית היה חסר איזה פנס שיאיר אלומה מרכזית על הבמה, כדי ליצור מתח לפני שפותחים שוב את כל האורות על הבמה.

אלו היו עיקר הבעיות שאנחנו נתקלנו בהם.

והמסקנה העיקרית שלי מהעניין הזה, שהופעות מוסיקה דורשות דברים אחרים מהופעות תיאטרון ולכן ממש חשוב לודא שהאקוסטיקה ומערכות הגברה ותאורה מותאמים באולם שאליו הולכים בדיוק כפי שחשוב לבדוק שהמקום עצמו מסודר להופעה ונעים.

צוות ההפקה

מבחינת נשות הצוות, נראה לי שהייתי צריכה לעשות יותר שיעורי בית לעצמי, כי היו כמה דברים שפחות אהבתי, חלק מהבעיות היו קשורות לציוד של תיאטרון החאן שהיו יכולים להמנע אם הייתי מגיעה מראש לבדוק מה באמת יש שם, או שהיו סתם דברים קטנים שבאמת יכולים להיות אחרת בסיטואציות שונות. בסך הכל הצוות היה מקצועי והיה מאד נעים לעבוד איתן.

מה שהיה לנו חשוב, זה התיעוד של ההופעה. ולכן היה לנו חשוב להביא גם צלמת סטילס וגם צלמת וידאו. רצינו גם לצלם בכמה מצלמות אז הבאתי עוד שתי מצלמות מהבית שלנו, ואמא שלי עמדה על מצלמה אחת, והבת שלי על השניה בשתי זויות נוספות, וזה ממש עוזר עכשיו כשאני רוצה לערוך כי יש לי משחק של 3 מצלמות, אחת לונג שוט מלמעלה, השניה מהצד של הבמה, והשלישית ניידת על ידי הצלמת שהבאנו.

תקלה אחת שאנחנו עכשיו צריכות להתמודד איתה, זה התיעוד של הסאונד, כנראה שאחד הכבלים או המיקסר עצמו של האולם היו לא תקינים, והסאונד שהוקלט ישירות יצא על ערוץ אחד בלבד. אז כרגע יש לנו בעיקר את הסאונד מתוך הצילומים, אולי עוד נצליח לעשות משהו כדי לשמוע בסטריאו.

לפני ההופעה עצמה כל אחת מאיתנו שלחה ליין אפ של כל ההופעה, כדי לתת הנחיות מדוייקות בתאורה, בסאונד ובצילומים. הדפסתי גם את כל הליין אפ כדי שיהיה לכל אחת מהצוות גם במהלך ההופעה, הצלמות פחות השתמשו בזה. זה היה יותר עבור התאורה והסאונד.

בגלל שאני עבדתי בעיקר עם קאברים לשירים ישראליים, הייתי מחוייבת לדווח על כל השירים לאקו”ם וגם לשלם כמובן את האגרה. התהליך היה ממש פשוט, נכנסתי לאתר שלהם, נרשמתי, אחר כך הייתי צריכה לדווח מתי ואיפה ההופעה, ואז בפנים היה לי מקום לדווח על כל אחד מהשירים שיהיו בהופעה. קצת התלבטתי על אורך השירים, כי למרות שתזמנתי את הכל מראש בבית, חלק מהשירים הם משתנים באורך שלהם כי לא מדובר על פלייבק שמוכן מראש.

מכירת כרטיסים

את הכרטיסים התחלנו למכור בערך חודש וחצי לפני האירוע עצמו, כאשר לפני כן התחלנו ברישום למקדימות כדי לאסוף שמות. הכנו דף נחיתה עם טופס הרשמה כדי לתפוס שמות גם אם לא יקנו באותו רגע את הכרטיס. מיד לאחר הרישום הגיעו לדף תשלום ובחירת כמות כרטיסים. הגבלתי את מכירת הכרטיסים לפי מספר המקומות באולם, כך שאם היינו מגיעות לסולד אאוט, התוכנה היתה מפסיקה למכור כרטיסים.

הרישום המוקדם עבד, חלק מאלו שנרשמו מראש גם קנו די מיד בזמן שפרסמנו את פתיחת מכירת הכרטיסים.

כל אחת מאיתנו הביאה בערך חצי מהקהל שהיה בסופו של דבר באולם, והוא היה מורכב מחברות ומשפחה, וגם כמה שהגיעו כי ראו את הפרסומים.

האסטרטגיה של הפרסום היתה לאורך זמן, בהתחלה בעיקר פרסמנו את הפלייר, אבל אחר כך התחלנו להכין תוכן קצת יותר מעניין מאחורי הקלעים של החזרות ודברים שרצינו לספר לעולם בהקשר של ההכנות להופעה. לאסתי יש פייסבוק בלבד, וגם הוא חדש יחסית והיא בעיקר פרסמה שם. אני בפייסבוק כבר הרבה שנים, ויש לי גם ערוץ יוטיוב, וחשבון באינסטגרם, פתחתי גם חשבון בטיקטוק לפני כמה חודשים, אז כל דבר שפרסמתי הכנתי כך שהוא יתאים לכל האתרים האלו בגודל. לאורך כל הזמן השתדלנו לפרסם לפחות פעמיים בשבוע, למרות שהיה עדיף לקראת האירוע לפרסם כל יום.

את הפלייר גם שמנו בסטטוס שלנו בכל יום, וגם בתור תמונת קאבר בפייסבוק. אני אישית גם יצרתי קשר עם כל מיני חברות שלי מכל מיני ישובים אחרים, וביקשתי שיעבירו את הפלייר הזה הלאה לקבוצות של נשים.

מהמשפחה שלי ביקשתי שישימו בסטטוס.

השתמשתי בעיקר בקנווה כדי לעצב את כל הפרסומים, את הפלייר עיצב לנו בעלה של אסתי ותודה על כך. הוא הכין לנו את הפלייר בכל מיני גדלים כדי שיתאימו לכל סוג גודל של פרסום בצורה מיטבית.

באיזשהו שלב הבנו שחסר משהו קריטי בפלייר, והוא הוסיף לנו את מספר הטלפון של המזכירה שלי שעזרה לנשים לקנות כרטיסים בטלפון, וגם הוספנו QR קוד כדי שלמי שיש אפשרות בפלאפון, תוכל לסרוק אותו ולהגיע ישירות לדף הרישום להופעה.

בנוסף לכל הפעילות שעשינו באינטרנט, שתינו יצרנו קשר עם כל חברה אפשרית מההווה ומהעבר וסיפרנו להן על ההופעה והזמנו אותן להגיע.

הדפסנו 500 עותקים של הפלייר עם הקוד והטלפון בגודל של A6 ופיזרנו אותו בכל מיני מקומות. אני פיזרתי אותו בכל תאי הדואר בישוב שלי ובישוב ליד. ואת שאר הפליירים פיזרתי בגוש.

נכנסתי לחנויות שנשים קונות בהם, וביקשתי מהמוכרת להניח כמה פליירים ליד הקופה, רוב החנויות נתנו לי בשמחה לעשות את זה.

הבת שלי היתה בסמינריון של שירות לאומי, אז ביום שבו לקחנו אותה משם, פשוט הסתובבתי איתה וחילקנו ביחד עוד פליירים לבנות השירות.

ואת שאר הפליירים שנשארו וזה לא היה הרבה במיוחד, פשוט הנחתי בכמה תחנות אוטובוס בגוש. (שמתי ממש קצת כדי שלא יתפזר ברוח לכל עבר).

חלק מהפליירים שמתי גם בסטודיו שבו אני עושה ספורט באפרת, ובאחד השיעורים גם ממש חילקתי לנשים שם את הפלייר. היו כמה מתעניינות.

עשינו הרבה פעולות, וחלק מהן ישפיעו על ההופעות הבאות שאני אפרסם. כי גם אם לא כולם הגיעו עכשיו להופעה הזאת, הרבה נשים ראו את זה בכמה מקומות, ואני בטוחה שזה ישפיע גם על פירסומים עתידיים.

תקלות טכניות 🙁

במהלך ההופעה שלי, היו מדי פעם תקלות טכניות, כולם היו תקלות שקשורות למחשב שלי… מזל שלימור הסאונדמנית היתה שם כדי להציל אותי כמה פעמים, היא גם מכירה את אבלטון לייב והיא יכלה לעזור לי לחשוב מהר מה הבעיה.

התקלות היו בעיקר במעברים בין השירים, כאשר לכל שיר יש לו הגדרות משלו, על כל הערוצים שעליהם אני מקליטה או משמיעה, וזה יכול לגרום לבלאגן. רוב התקלות היו קשורות למיקרופונים שפתאום לא עבדו או דברים כאלו ואני חייבת תודה לקהל שהיה סבלני לחכות בזמן שניסינו להבין מה בדיוק קרה ואיך להחזיר את המיקרופון לפעולה. לעצמי אני יודעת שאני צריכה לעבוד הרבה גם על המעברים בין השירים, כדי לגלות מה יכול להשתבש במעברים עצמם, כדי לפתור את זה מהר יותר אם זה קורה בהופעה חיה.

סוג ההופעה שלי הוא כבר בעצמו סיכון גדול, כי אני צריכה להסתמך על מחשב שיעזור לי לתפעל הכל. כמובן שאם אפשר לסבך משהו, אני כאן כדי לסבך אותו…

בנוסף דבר שיכולתי רק לגלות על במה אמיתית, לא הצלחתי לראות את התאורה של פוש בגלל האור של הבמה, ולא שמעתי כלום דרך האוזניות שלי (שנותנות לי כל מיני דברים שהקהל לא צריך לשמוע), ולכן היו לי בעיות של דיליי בביצוע וכו’. אלו דברים שאני חייבת לפתור לפני הפעם הבאה שאני עולה על במה כלשהי שיש בה תאורה והגברה. אני צריכה לקנות אוזניות שנמצאות בתוך האוזן ואוטמות את כל מה ששומעים בחוץ כדי לא להתבלבל עם הסאונד שנמצא באולם. ואני צריכה לחשוב איך אני עושה צל על פוש כדי שאני אראה את המסך שלו ואת הצבעים של הכפתורים.

נחמה שור בהופעה בתיאטרון החאן צילום - עטרת גרסטל

האם כיסינו את ההוצאות?

באולם תיאטרון החאן הקטן יש 69 מקומות, כשהתחלנו לחשב את כל ההוצאות, על הצילום, תאורה, הגברה, והאולם עצמו, וקצת מסביב, גילנו שאין סיכוי שנצליח לכסות את העלויות עם מספר כל כך קטן של מקומות. והיתה לנו מחשבה להחליף את האולם לגדול יותר כדי שיהיו יותר כרטיסים למכירה, מזל שלא החלפנו, כי פשוט לא היינו מצליחות למלא אותו בלי תקציב נוסף של שיווק ופרסום. וגם אז אני בספק כי בסופו של דבר שתינו לא זמרות מוכרות עדיין (אנחנו עובדות על זה) ואף אחת לא תשקיע זמן ללכת להופעה של מישהי שהיא לא מכירה בלי סיבה מספיק מוצדקת, וקצת פרסום בפייסבוק או ביוטיוב לא יעזרו למלא אולם ככה.

מחשבה נוספת היתה לקבל מחיר גבוה יותר על כרטיסים אבל פחדנו שלא יקנו בגלל המחיר, אז בסוף התפשרנו על מחיר של 65 ש”ח לכרטיס (בכל זאת אלו 2 הופעות בכרטיס אחד). ממש רצינו להגיע למצב של סולד אאוט מהר, אבל המציאות הראתה שזה לא קרה, מצד שני כן הגענו לתפוסה יפה של האולם וזה כבר הישג בפני עצמו.

מראש ידענו שלא נכסה עלויות. גם אם כל הכרטיסים היו נמכרים זה פשוט לא כיסה את כל העלויות של הצוות, והמקום. בחרנו כל אחת מהן על סמך עבודה והמלצות שקיבלנו, המחיר היה פחות שיקול כי היה לנו מאד חשוב לצאת עם תוצאה טובה. העדפנו לשלם יותר ולקבל תוצאה שאנחנו שמחות איתה.

האולם עצמו לא היה יקר בכלל, היו מקומות שדרשו הרבה יותר פי 3 או 4 והיו בהם פחות מקומות ישיבה. כמובן שאי אפשר להמשיך לעשות הופעות לא ריווחיות, בסופו של דבר מעבר לעלויות הישירות של האולם עצמו, יש עלויות של הפקת ההופעה שבכלל עוד לא התחלנו לדבר על הכיסוי שלהם. אבל גם זה יקרה, זה חלק מהתהליך. המסקנה העיקרית שלי היא שצריך למצוא את האיזון בין העלויות של הפקת המופע לעומת כמות הכרטיסים הפוטנציאלים כדי לבדוק ריווחיות. ככל שהאולם גדול יותר אז יש יותר פוטנציאל של מכירת כרטיסים, אבל מצד שני יש גם יותר הוצאות.

הכנסתי את כל המספרים לתוך אקסל ושיתפתי את אסתי כדי שגם היא תוכל לעקוב אחרי ההוצאות, מאחר וזה היה אירוע משותף כל ההחלטות שקשורות להוצאות משותפות היו בהתיעצות אחת עם השניה. זה מאד מאד חשוב כשעושים שיתוף פעולה מהסוג הזה שכל אחת תוכל להרגיש שהיא שלמה עם כל מה שיש, ביחוד כאשר יש הופעה שאין סיכוי לכסות עלויות.

למרות שלכאורה היה כאן הפסד כספי, שתינו מרגישות שזה היה צעד גדול ומשמעותי עבורנו בדרךכל אחת בדרך שלה, כי בזכות זה שהיה לנו דד ליין, לשתינו יש עכשיו הופעה שאפשר להתחיל לרוץ איתה. דד ליין זה דבר טוב.

כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון לפעם הבאה

לא הנחתי מספיק טוב את תהליך הרישום בכניסה, ואין לנו את רשימת השמות, טלפונים ואימיילים של כל אלו שפשוט הופיעו ושילמו על כרטיס בכניסה (עשינו רישום מראש, אבל היו עדיין כרטיסים פנוים אז מזל שהגיעו נשים ופשוט שילמו בכניסה). הן לא נרשמו בעצמן, והיה צריך לעשות את זה בזמן הכניסה לאולם ביחוד לאלו שהגיעו ללא רכישת כרטיס מראש.

הכנתי טופס הרשמה אבל משום מה זה התפספס לגמרי. כדאי בעתיד אם זה אולם קטן פשוט להעביר את הדף במהלך ההופעה יחד עם עט שיוכלו למלא את הפרטים.

מראש חשבנו שכדאי לתעד עדויות מהאירוע, אבל החלטנו לותר על ההקלטה הזאת עם הצלמת וידאו כי זה היה בתוספת תשלום, אולי במחשבה שניה זה חבל כי אין לנו עכשיו שום עדויות מהאירוע, חוץ מאלו שאמרו לנו אישית אבל זה לא מתועד.

לגבי הצילומים, קיבלתי כמה תמונות עכשיו מהצלמת עטרת גרסטל ואלו התמונות ששמתי כאן בפוסט. את הרוב הגדול נקבל בהמשך.

את כל קבצי הוידאו והאודיו שסיגל עימנואל הצלמת וידאו צילמה, היא העבירה לנו בסוף הערב ישר למחשב שלי. ואני כבר אעביר את הקבצים לאסתי. צריך לקחת בחשבון שזה לוקח זמן. בהתחלה חשבתי לתת לה כרטיסי זיכרון שלי שפשוט תצלם עליהם אבל אחר כך פשוט לא היו לי מספיק כרטיסים כי צילמתי ב3 מצלמות בלי קשר אליה. צריך לקחת בחשבון שהעברה מהסוג הזה לוקחת זמן, לנו לקח כמעט חצי שעה רק להעביר את כל קבצי הוידאו אל המחשב. חשוב להביא קורא כרטיסים (נמצא בתיק של המצלמה כל הזמן).

חשוב חוזה מסודר עם כל מה שאמורים לקבל ומה קורה אם לא מקבלים את זה. למרות שביקשתי חוזה מכל הצוות, לא ממש קיבלתי חוזים מסודרים מרוב הצוות והיו דברים קטנים שנפלו בין הכסאות בגלל זה. (ואני בפעם הבאה אתעקש על זה יותר, או שאני פשוט אכתוב את החוזה ושהצוות יחתום עליו.) היה לנו מזל וכולן הגיעו בזמן והיו נהדרות. אבל ממש חשוב להבא שיהיה חוזה ממש.

שיתוף פעולה עם זמרת נוספת

אסתי היתה פשוט מתנה, היה כיף לעבוד איתה, וזו גם מסקנה חשובה, לעבוד עם אנשים שאתם באותו ראש, כי זו היתה קפיצה למים לשתינו וזה היה יכול לעבור עם הרבה תקלים שלא הרגשנו בכלל, כי עבדנו ממש ביחד.

את אסתי לא הכרתי לפני האירוע הזה, וחברנו יחד כדי שיהיה לנו קל יותר למלא את האולם ולהתחלק בהוצאות, לכל אחת מאיתנו היה זמן קצוב על הבמה להופעה משלה, ובעצם מי שהגיעה לערב הגיעה לשתי הופעות בכרטיס אחד. חוץ משיר פתיחה וסיום משותף כל הופעה עמדה בפני עצמה.

חוץ מכל הצוות שהיה בתשלום, היו איתי גם 4 הבנות הגדולות שלי, 2 עמדו בכניסה על הכרטיסים, והשתיים האחרות עזרו לנשים לשבת, ועמדו בדוכן התכשיטים והספרים שלי. (יש כאן בחנות באתר את הכל), ואחר כך בזמן ההופעה, אחת נשארה לשבת בכניסה כדי לקבל מאחרות, והרביעית שלי עמדה על המצלמת וידאו שהיתה בזוית על הבמה. אמא שלי עמדה מרחוק על מצלמת הוידאו ותיעדה גם כן. יש לציין שיש לנו ציוד וידאו מקצועי, אלו מצלמות שנועדו לצילומי וידאו מקצועיים.

אבל אפשר גם להשתמש במצלמות של פלאפון אם רוצים עוד זויות והתקציב לא מאפשר עוד צלמות.

כדי לצלם בכמה מצלמות בו זמנית, צריך שתהיה חצובה לכל מצלמה (וגם זה דבר שיש לנו בשפע). וחשוב מאד שתהיה מישהי על כל מצלמה כי יש להן נטיה להסגר, אם זה בגלל שנגמרת בטריה באמצע הופעה ואם זה בגלל חוסר מקום בכרטיס זיכרון. כדאי מאד להחליף בהפסקה בטריה ולהמשיך להטעין את השניה כדי שהמצלמה לא תסגר, או לחילופין לחבר את המצלמה לשקע עם מטען כדי שבטוח יהיה מספיק זמן על המצלמה. כדאי תמיד שיהיה כרטיס זיכרון עם מספיק מקום, ולשמור את התוכן על הכרטיס עד אחרי עריכת הוידאו.

במקרה שלנו בחרנו לא לשלם תוספת על עריכת הוידאו של המופע, פשוט כי שתינו יודעות לערוך ולא ראינו סיבה לשלם על זה תוספת. (אני אישית עורכת סרטים בצורה מקצועית בערך 20 שנים כבר).

אז הנה רשימת המסקנות שלי מהאירוע:

  1. תמיד ללכת לשמוע הופעת מוסיקה במקום שבו רוצים להופיע, לפני שסוגרים שם. (או הופעה מסוג אחר לפי מה שאת מתכננת לארגן)
  2. אנשי צוות- אם זה משהו שקורה בו ברגע כמו תאורה והגברה, ללכת לשמוע ולראות את האדם בפעולה בחיים האמיתיים. ומאנשי צוות שמביאים תוצאה, אז לבקש דוגמאות (דווקא ביקשנו מראש, וזה באמת היה אחד השיקולים שלנו לקחת מישהי על פני מישהי אחרת).
  3. להביא כמה שיותר כבלים ספייר וכמה שיותר ארוכים, מכל הסוגים שאפשר.
  4. אם לא יודעים בוודאות מה יש באולם או איזה הפתעות יהיו, אז להביא הכל איתי. (או עם מי שעושה את הסאונד ולודא שהכל תקין מראש ושיש יותר מפתרון אחד כמו סטנד למיקרופון, או בכלל מיקרופונים למקרה של תקלה לא צפויה).
  5. להקליט את הסאונד לערוצים נפרדים מראש, זה בעיקר כדי שיהיה אפשר לעשות קצת עבודה על הסאונד שישמע טוב אחר כך בוידאו, בנוסף לגיבוי נוסף של הקלטה של מה שהקהל שומע מתוך המיקסר.
  6. אם אין לי זמן בעצמי לבדוק את הסאונד, לקחת מישהי שאני סומכת עליה שתשמע שהסאונד מוקלט כמו שצריך מראש. ושיהיה מישהו ששומע דרך אוזניות את מה שמוקלט לאורך כל המופע.
  7. תמיד לצלם ב3 מצלמות!!! היתה לי אפילו מצלמה רביעית אבל היא הפסיקה לצלם אחרי 10 דקות. כך שגם אם יש מצלמה אחת שלא עבדה טוב יש גיבוי מהמצלמות האחרות.
  8. לבקש מהחברות ומשפחה בקהל שיצלמו גם כן, זה מעניין לראות את הזוית עם כל הקהל.
  9. שיהיה מישהו מטעמי שיוודא שאוספים את כל השמות של אלו שנכנסו לאירוע, או מפזרים דפים למילוי עצמאי יחד עם עט במהלך ההופעה (מתאים להופעות קטנות בלבד).
  10. זה היה ממש חכם להגיע לשם ב10 בבוקר (לקראת 11 יותר) ביחוד בגלל שזו היתה הופעה ראשונה, כך היה ללימור הסאונדמנית ולי מספיק זמן לגלות ולפתור את כל הבעיות של הסאונד.
  11. לעשות בדיקת תאורה עם חזרה גנרלית, ולהזמין את התאורנית מספיק זמן קודם כדי שיהיה זמן לנוח לפני ההופעה.
  12. אוכל ומים לצוות זה ממש חשוב, וגם הפסקות יזומות מראש במהלך היום כדי לתת להם להתאוורר שיהיו במיטבם בערב.
  13. בטריות נוספות למצלמות, כרטיסי זיכרון, וגם להביא מטען שמתחבר לשקע יחד עם כבל מאריך.
  14. שיהיה כיף לעבוד עם האנשים שבצוות.
  15. חוזה!!!!!!!
  16. אם רוצים להרוויח כסף באמת אז צריך אולם גדול יותר
  17. אם אין קהל אז לא כדאי לעשות אירוע באולם גדול יותר, ומומלץ לעשות אירוע בשיתוף פעולה כדי לחלק את ההוצאות ולהעזר אחת בשניה להבאת קהל.
  18. מכירת כרטיסים – חודשיים מראש לפחות, לוקח זמן לקהל לקלוט שיש הופעה וצריך לעודד אותם לקנות כרטיסים, הרוב קנו בשבוע האחרון וגם ממש לפני המופע.
  19. לבנות קהל לאורך זמן, זה ממש חשוב, לא רק לפני הופעה אלא ממש כל הזמן להיות במחשבה איזה פעולות אפשר לעשות כדי לבנות את הקהל.

בסופו של דבר, אני ממש שמחה שעשיתי את זה,

יש לי עכשיו הרבה מסקנות והרבה דברים לתקן לפני שאני ממשיכה לרוץ עם המופע שלי. ולא הייתי יכולה לדעת את כל הדברים האלו אם הייתי עושה את ההופעה הזאת נניח בסלון של מישהי או באיזה מועדון באחד הישובים. כי יש דברים שאפשר לדעת רק כשעומדים על במה אמיתית עם תאורה והגברה.

אני יודעת שיש דברים שאני לא אתן להם להחליק בפעמים הבאות, ובכל מה שקשור לאיך שההופעה שלי נראית אני אשקיע את הכסף שצריך כדי להביא את הסאונד והתאורה הכי טובים שאפשר. כי בסופו של דבר זה משפיע על החוויה של הקהל.

ועוד משהו חשוב, להתאמן כל יום על מה שכבר מוכן כדי שיהיה לי לשלוף ברגע שתצוץ הופעה או הזדמנות להופיע, וגם להכין דברים חדשים כדי שיהיה לי רפרטואר. אבל זה משהו שידעתי גם לפני כן…

ומסקנה מאד חשובה, כדי שיהיה קל יותר למלא את האולם בפעם הבאה, וזה לבנות קהל כל הזמן. לעשות פעולות שיווק ולספר על מה שאני עושה, ויותר חשוב להראות את מה שאני עושה בכל מקום אפשרי כדי להגדיל את הקהל.

מסקנה נוספת, זה שכדאי מאד להציב מטרה וללכת לכבוש אותה, כי יש משהו שדד ליין עושה ששום דבר אחר בעולם לא יכול לעזור.

ולכן כבר התחלתי לקבוע את ההופעות הבאות שלי. אחת מהן תהיה מיד אחרי החגים כאן בישוב שלי, והשניה תהיה דרך המעבדה של רחל קשת, אנחנו עושות שידור חוזר והפעם יש לי גיבוי של ההארדיסק אז הכל יהיה מוכן להופעה.

קרדיטים לצוות שלנו

על הסאונד – לימור בר – 055-6659717

על התאורה חיה פירר – 053-3163250

על צילום הוידאו – סיגל עימנואל 054-2491922

על צילומי סטילס (מה שרואים כאן בפוסט) – עטרת גרסטל – 052-4295479

להורדת הפרק הראשון של הספר “קול מה שתרצי”

– ספר הדרכה לזמרת בישראל, סיכום משנה חיים אחרי שריאיינתי 50 זמרות ישראליות

מלאי את הפרטים כאן:

קבלת פרק ראשון של קול מה שתרצי

Similar Posts

4 Comments

  1. נחמה את מיוחדת. לא הצלחתי לראות אותך בהופעה שלך. אני כן עוקבת וקוראת אותך בכל מיני מקומות.
    המקום הראשון היה בתחנת רדיו עוד לפני שהתחלתי עם התיאטרון שלי. אני יכולה להגיד שאת פנס בתוך מערת התעשיה 🙂
    נהניתי לקרוא את דרכך החדשה ומאחלת לך עוד המון הצלחות!

    1. תודה רבה שרון, כיף לדעת שיש השפעה למה שאני עושה.

  2. נחמה את פשוט נדירה!! כמה תובנות, כמה אמת, כמה את משקיעה במופע ואחר כך בקהל האמניות בידע , מעבירה מנסיונך – מה שיצא לטובה ומה שגם זו לטובה
    שיהיו ידיך תמיד עסוקות ביצירה שאת אוהבת וידיך מלאות מפרי עמלך בכל המובנים ומכל טוב
    באהבה, ליאת סלומון

    1. ליאת מהממת, תודה על כל התמיכה שלך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *