התבוננתי באחיין שלי המלאך וקיבלתי השראה לכתוב שיר. שיר בדקותיים בהשראת אביב
מסיימת את היום עם ספר נעים,
משקה קאלי לילה מרגיע וטעים,
עם תקווה בלב למרות הסגר,
לימים ומעשים טובים, לעצמנו ולמען אחרות ואחרים.
וזו רק תזכורת מהשמיים להגיד תודה על מה שכן יש לנו.
להוקיר את עצמנו את קרובינו ואת ברכותינו.
הם תמיד קיימים ובתקופה כזו מאתגרת וכן, מעצבנת, הברכות גם יותר נוכחות.
ואפילו עם תחושת חוסר אונים....
אני נזכרת ומאחלת לכם גם
שיש תמיד על מה לשמוח.
תודה לי
תודה על הדרך שכבר עשיתי ואני ממשיכה לצעוד בה בשמחה.
תודה לאלוקים.
אני ממשיכה לשיר את שירת ליבי על במות חיי.
להתעצם מכל חוויה
ולומר... תודה!
אסכם במשפט שקיבלתי מחברתי -
כשאי אפשר לצאת החוצה, זה הזמן להתבונן פנימה ⁦ ⁩